עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' סעד

פסק דין

בפניי תביעת התובעת לתשלום סך של 47,201.72, סכום שלטענת התובעת מהווה את חלקו היחסי של הנתבע בהוצאות שיקום מבנה שהתובעת ביצעה בנכס שבעכו העתיקה, בגוש 18013 חלקה 370 (להלן: "הנכס") במסגרת הסרת צו סכנה.

התובעת הנה המנהלת מטעם הבעלים של הנכס והנתבע הינו דייר מוגן השוכן בקומה ב' בנכס.

תחילה, התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה כספית ותביעת פינוי. הנתבע שילם את חוב דמי השכירות והתביעה לפינוי הנתבע נמחקה. הצדדים נותרו חלוקים ביניהם בשאלת השתתפותו של הנתבע בהוצאות שיקום המבנה, כאשר הוסכם בין הצדדים, כי מחלוקת זו תוכרע על סמך סמך סיכומים בכתב.

התובעת טוענת, כי שילמה סך של 152,767 ₪ להסרת הסכנה על פי דרישות העירייה. הנתבעת טוענת, כי מתוך הסכום הנ"ל יש לקזז סך של 4,494.14 ₪ בגין עבודות שבוצעו בדירתו של מוחמד (ראו סעיפים 8 ו- 9 לחשבון הסופי). מכאן, לטענת הנתבעת, עלות העבודות שבוצעו ברכוש המשותף ושהנתבע חייב להשתתף בהן, הייתה בסך של 148,272.86 ₪, כאשר חלקו של הנתבע בעבודות אלו עמד על סך 44,109 ₪ נכון ליום גמר עבודות התיקון (30.05.07).

למותר לציין, כי העבודות שלטענת התובעת בוצעו ברכוש המשותף נעשו בגג מעל הדירה שבה מתגוררת גרושתו של אחיו של הנתבע. אותו גג נמצא במפלס נמוך בכ- 2 מטרים מדירתו של הנתבע.

הנתבע טען, כי לא חלה עליו כל חובת תשלום לתובעת בגין שיקום הגג הואיל והתובעת לא ביצעה כל עבודת תיקון בדירה בה הנתבע מחזיק או ברכוש המשותף של דירתו. כל עבודות השיקום והתיקונים שביצעה התובעת בוצעו בדירתו של מוחמד ובגג שמעל דירת גרושתו של מוחמד. הגג ששופץ אינו מהווה רכוש משותף אלא המדובר בגג נפרד הנמצא במפלס נמוך יותר מדירתו של הנתבע בגובה של כ - 2 מטר לפחות.

עוד טוען הנתבע, כי התובעת התעלמה מהסיפא של הוראת סעיף 52 לחוק המקרקעין בכל הנוגע להגדרת המונח "רכוש משותף" ולטענתו, הגג ייחשב כרכוש משותף ככל שהינו מיועד "לשמש את כל בעלי הדירות או מרביתם" ואילו הגג נשוא התיקון אינו משמש את הנתבע שאף אין לו גישה לגג.

דיון:

בהתאם להוראת סעיף 68 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר"), התובעת חייבת לתקן את התיקונים הדרושים להחזקת הבית במצב תקין וראוי לשימוש, חוץ מתיקונים באותם חלקי הבית שהם בשימושו הייחודי של הדייר. על פי תקנות הגנת הדייר (החזקת הבית ותיקונים), התשל"א-1971, תיקון גג הבית ומיתקניו, הינם בכלל התיקונים הדרושים להחזקת הבית במצב תקין וראוי לשימוש.

עיון בחשבון הסופי, בפירוט חישוב כמויות ויומן עבודה והסקיצות בגין עבודות השיקום שבוצעו בבניין נשוא התביעה, מוכיח בעליל, כי עבודות השיקום כללו גם עבודות בהתאם למפרט רשות העתיקות והשימור. במסגרת עבודות השימור בהתאם למפרט רשות העתיקות בוצעו העבודות שלהלן: החלפת גג בטון לגג עץ והחלפת מעקות מבלוקי בטון למעקות אבן. ברי, כי עבודות אלו אינן ממין העבודות הדרושות להחזקת הבית במצב תקין וראוי לשימוש, הכל בהתאם להוראת סעיף 68 לחוק הגנת הדייר ובהתאם לתקנות הנ"ל.

כמפורט בסעיף 20 לחשבון הסופי, עבודות הקמת גג עץ עלו סך של 42,064.45 ₪ נכון ליום 30.05.07. לעבודות אלו קדמו הריסות גגות בטון כמפורט בסעיף 1 לחשבון הסופי, וזאת בסך של 11,142.31 ₪ וכאשר לסכום זה, ועל פי סעיף 99 לחשבון הסופי, התווספה תוספת לחוזה קבלן נוכח הריסת גג בטון מעל 15 ס"מ כאשר תוספת זו עלתה סך של 4,831 ₪. זאת ועוד, ועל פי סעיף 14 לחשבון הסופי, עלותן של עבודות החלפת המעקות מבלוקי בטון למעקות אבן עמדה על סך של 28,354.1 ₪.

משמע, עלות התיקונים הדרושים להחזקת הבית במצב תקין וראוי לשימוש, להבדיל משימורו בהתאם למפרט המיוחד של רשות העתיקות, הינה בסך של 61,881 ₪. בסכום זה ישאו בעל הנכס (במקרה דנן, התובעת שמנהלת את הנכס מטעם הבעלים) מצד אחד והדיירים מצד שני, בחלקים שווים הכל בהתאם להוראת סעיף 68 (ד) לחוק הגנת הדייר.

כמפורט בחוות דעתו של המהנדס מטעם התובעת הנכס מורכב מחמש דירות (ראו סעיף 1.1 לחוות הדעת). צו ההריסה ששוגר ושחייב ביצוע עבודות תחזוקה בנכס, התייחס לכל הנכס המורכב מחמש דירות. אשר על כן, יש לחלק את מחצית עלות העבודות (היינו, הסך של 30,950.5 ₪) בין חמש הדיירים בנכס. מכאן, חלקו של הנתבע הינו 6,188 ₪ נכון ליום 30.05.07.

אשר על כן, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 6,188 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.05.07 ועד היום.

בנוסף, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪.

ניתן היום, כ"ה אדר א תשע"א, 01 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: